1. הנאשם כפר תחילה במיוחס לו, אך בטרם שמיעת ראיות הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר חלקי, בביצוע עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
2. על פי עובדות כתב-האישום, הנאשם - שהינו סוכן ביטוח, שיגר למוסך המתלונן רכב לצורך תיקונו. ביום 17.9.09 הגיע למוסך והחל ויכוח על רקע סירובו של המתלונן ל"שחרר" את הרכב עד אשר יסדיר הנאשם את עלות התיקון. בתגובה צעק הנאשם: "אתה לא מוכן לשחרר את הרכב", נטל בידיו ג'ריקן שהכיל דלק ושפך תכולתו על שני רכבים שהיו במוסך.
3. במסגרת ההסדר נשלח הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן לצורך בחינת ביטול ההרשעה, לבקשת הסנגור, כשב"כ המאשימה הצהירה כי עמדתה היא להרשעה, מאסר על תנאי וקנס בסך של 500 ש"ח.
4. מהתסקיר עולה כי הנאשם בן 59, נשוי ואב לארבעה ילדים, סב לשני נכדים, שירת שירות צבאי קרבי ועודנו מתנדב לשירות במילואים (הציג בפני שירות המבחן מכתב המלצה ממפקדו במילואים). מאז שחרורו מהצבא עובד כסוכן ביטוח, בסוכנות ביטוח שאביו פתח ובהמשך עברה לבעלותו. באשר לעבירה בה הורשע - הנאשם נטל אחריות והביע צער על ביצועה, כשברקע סכסוך כספי בינו לבין המתלונן, הודה כי ביצע את מעשיו בשל תחושת השפלה שחש והצורך שלו להגן על הלקוח ולהצדיק את השירות שלו. עוד מסר כי ביצע את העבירה במטרה להפחיד את המתלונן, אך ללא כוונה לפגוע בו. בתחילה הנאשם התבייש לשתף את אשתו במעורבותו בעבירה זו, ובהמשך החליטו לא לערב את ילדיהם. שירות המבחן התרשם כי התנהגותו זו של הנאשם חריגה להתנהלותו בדרך כלל, כשלהערכתו, מאז הנאשם מתהלך עם תחושות כעס כלפי עצמו ומתקשה לסלוח לעצמו. הנאשם שיתף את שירות המבחן בחששו מהשלכות הרשעה בפלילים והפגיעה שעלולה להיגרם לו במישור התעסוקתי בדמות שלילת רישיונו כסוכן ביטוח.
לאור מכלול נתוניו של הנאשם ומשמדובר באדם נורמטיבי, בעל ערכים ורצון לתרום למדינה ולזולת, שזוהי לו הסתבכות יחידה בפלילים, ממליצה קצינת המבחן לבטל את הרשעת הנאשם ולהשית עליו 140 שעות של"צ.
5. ב"כ המאשימה הפנתה לחומרת העבירה, לנסיבותיה ולצורך להרתיע אחרים המנסים לפתור סכסוכים בדרכים אלימות. טענה כי לא הובאה הוכחה קונקרטית לפגיעה בתעסוקת הנאשם אלא המדובר בפגיעה ספקולטיבית בלבד, תוך שהפנתה לסעיפים הרלוונטיים בחוק פיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) - התשנ"א-1981 (להלן: "חוק הפיקוח").
6. ב"כ הנאשם טען כי הוכחה פגיעה אפשרית בתעסוקה, שהיא ממשית עקב גילו והשנים הרבות במהלכן משמש כסוכן ביטוח, לה השלכות על דימויו העצמי של הנאשם. הסנגור הרחיב באשר לנסיבות הסכסוך העסקי בינו לבין המתלונן ולתביעה האזרחית שהוגשה בהמשך. עוד הפנה לאמור בתסקיר שירות המבחן ועתר לאימוץ המלצותיו, תוך שהדגיש את נסיבות חייו של הנאשם, גילו, עברו הנקי, הודאתו שנמסרה בהזדמנות הראשונה, לתחושת הבושה שחש על רקע מעשיו, וסיכם כי הרשעת הנאשם אינה מידתית על רקע המכלול.
7. בדברו לבית-המשפט, חזר הנאשם על הודאתו, נטל אחריות מלאה על מעשיו תוך פירוט הנסיבות שהביאו להתנהגותו, מסר כי הפנים את הפסול שבהתנהגותו החריגה וביקש את התחשבות בית- המשפט.
8. אכן מקום בו הוכחה אשמתו של נאשם, יש להורות ככלל על הרשעתו בדין. הכלל הוא שהאינטרס הציבורי גובר על פני אינטרס הנאשם והימנעות מהרשעה תיעשה רק במקרים חריגים ונדירים ועל-פי כללים שהותוו בפסיקת בית-המשפט העליון (ראו למשל: ע"פ 2083/96
כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337(1997); ר"ע 432/85
רומנו נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 85(3) 737(1995)). כללים אלו מסמיכים את בית-המשפט לעשות שימוש בסמכות זו רק באותם מקרים יוצאי דופן, בהם שוכנע, שמדובר בכישלון חד פעמי של הנאשם, שאיננו מאפיין אותו בדרך כלל, בנסיבות בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה, וכאשר הנסיבות הן כאלה שאין זה ראוי להטביע באותו נאשם כתם של פליליות שעלול לגרום לו נזק רב בעתיד, נזק שאיננו שקול כנגד הנזק שנגרם לחברה כתוצאה מאי-הרשעת הנאשם. במילים אחרות, הימנעות מהרשעה אפשרית בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד - ההרשעה צפויה להסב לנאשם נזק רב ולפגוע פגיעה חמורה בשיקומו; השני - סוג העבירה מאפשר לוותר על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.
9. שוכנעתי כי עניינו של הנאשם הינו אחד מאותם המקרים החריגים, המאפשרים ליתן מעמד בכורה לאינטרס של הנאשם תוך ביטול הרשעתו בדין.
10. ייאמר, כי שקלתי בכובד ראש את עתירת ב"כ המאשימה לעניין חומרת מעשיו של הנאשם, כשעסקינן בהתנהגות מאיימת על רקע סכסוך כספי. עם זאת, לצורך הכרעה בדבר מתן המשקל הראוי לאינטרס הציבורי, סוג העבירה (איומים) על נסיבותיה, על רקע סערת רגשות ואיבוד שליטה רגעי - מאפשרים לשקול ביטול הרשעת הנאשם ללא פגיעה מהותית באינטרס הציבורי.
11. לכך יש להוסיף את נתוניו של הנאשם עצמו, אשר מבססים את המסקנה, כי עניינו של הנאשם אכן נופל בגדר החריגים המאפשרים סטייה ממדיניות הענישה המתבקשת. המדובר באדם בעל משפחה מתפקד ונורמטיבי, אשר במהלך השנים תרם למדינה, לקח אחריות מלאה על מעשיו וחש בושה בגין התנהגותו, הפנים את הפסול שבה, כשהאירוע המדובר מהווה חריג להתנהלותו התקינה בדרך כלל.
12. לענין הפגיעה האפשרית בתעסוקה, צודקת ב"כ המאשימה כי הרשעה בדין לא תביא באופן ודאי לשלילת רשיונו של הנאשם כסוכן ביטוח, כפי שהדברים באים לידי ביטוי בסעיף 29(א)(6) לחוק הפיקוח, המעניק שיקול-דעת למפקח:
"
29. (א) המפקח רשאי לבטל רשיון סוכן, כולו או לגבי ענף ביטוח פלוני, להתלותו לתקופה שיקבע, להתנות בו תנאים או לשנות תנאי מתנאיו בכל אחת מאלה:...
(6) הוא הורשע בעבירה שלדעת המפקח מפאת מהותה, חומרתה, או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש סוכן ביטוח או הוגש נגדו כתב אישום בשל עבירה כאמור וטרם ניתן פסק דין סופי בענינו ;"
עם זאת, נוכח גילו של הנאשם, אשר אינו אדם צעיר, המדובר בסיכון ממשי לגדיעת אפיק הפרנסה ללא עתיד תעסוקתי הולם על רקע עיסוקו כסוכן ביטוח במשך שנים רבות.
13. אשר על כן, על רקע סוג העבירה ונסיבות ביצועה, בשים לב לכך שהמדובר באדם שזוהי לו הסתבכותו היחידה בפלילים, בהתחשב בהודאתו במיוחס לו בכתב אישום, חרטתו והבושה שחש על מעשיו, אורח חייו היציב והנורמטיבי, לאור האמור בתסקיר שירות המבחן, ולאחר ששוכנעתי כי ייגרם לנאשם נזק ממשי מעצם ההרשעה במישור התעסוקתי, אני מחליטה לבטל את הרשעתו בדין לפי סעיף 192א' לחסד"פ ומותירה על כנה את הקביעה כי ביצע עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
14. מכלול הנתונים מביא לכך שבנוסף, ניתן יהיה להסתפק בהטלת ענישה חינוכית קונקרטית כפי שהמליצה קצינת המבחן תוך תרומה לקהילה, אם כי במיכסת שעות מקיפה יותר מזו שהמליצה קצינת המבחן.